אבחון לאיתור הפרעות קשב וריכוז

כשלעצמם, כל אחד מתסמיני הפרעת הקשב והריכוז (ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder) הינם בתחום ההתנהגות הנורמאלית. מרבית בני האדם, בגירים וילדים, חשים לעיתים מפוזרים, חסרי מיקוד או שדעתם מוסחת.

יותר מכך, תסמיני הפרעת הקשב והריכוז ניתנים בקלות לבלבול עם בעיות אחרות, לרבות ליקויי למידה ובעיות רגשיות, אשר דורשים טיפול מסוג אחר לחלוטין. על כן, חשוב לפנות למומחה לבריאות הנפש לשם הקביעה האם הסימפטומים מהם סובל אדם או ילד מסוים הינם באמת תוצר של הפרעת קשב וריכוז.

אבחון ADHD בקרב ילדים

גורמי טיפול שונים כגון רופא ילדים, פסיכיאטר או פסיכולוג ילדים יכולים לאבחן ילד כלוקה ב-ADHD, באמצעות מספר הערכות ומבחנים, הבודקים הימצאותם של קריטריונים המפורטים ב-DSM (המדריך האבחוני הסטטיסטי להפרעות נפש של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי).

שלבי האבחון

1. בדיקה גופנית מלאה: בדיקה שתכלול בדיקות שמיעה וראייה. כמו כן, ניתן לעשות שימוש בבדיקת EEG, בדיקה לא פולשנית המודדת את גלי המוח. באמצעות תוצאות בדיקה זו, ניתן לחשב את היחס שבין הגלים מסוג תטא ובטא, שהוא לרוב גבוה יותר אצל ילדים ומתבגרים עם ADHD.

כחלק מהבדיקה הגופנית, יש לרשום גם את ההיסטוריה הרפואית המלאה של הילד, לצורך שלילת מצבים רפואיים אחרים שעשויים לגרום לתסמינים שמפגין הילד. בין מצבים אלה ניתן למנות התקפים שונים, בעיות בתפקוד בלוטת התריס, הפרעות בשינה, הפרעות חרדה, דיכאון ואף הרעלת עופרת.

2. איסוף מידע: כחלק מתהליך האבחון, על המטפל לאסוף מידע אודות הנבדק גם בנושאים שאינם רפואיים, כגון היסטוריה אישית ומשפחתית ותיעוד מבית הספר. כך ניתן לגלות גורמים אחרים לתסמינים שמפגין הילד, למשל אירוע משפחתי משמעותי מהעת האחרונה, כגון גירושי ההורים, מעבר דירה או בית ספר ועוד.
3. ראיונות ושאלונים: חשוב לראיין הן את הילד עצמו והן לתשאל גורמים קרובים לו ובהם הורים, מורים ואנשים נוספים הקרובים לילד, כגון שמרטף או מאמן ספורט.
4. שימוש בשאלוני סקאלות דירוג ל-ADHD: לצורך זיהוי והערכת התסמינים שמפגין הילד.
5. הסתייעות בקריטריונים המופיעים ב-DSM. בהתאם ל-DSM 5 (המדריך האחרון שפורסם) התסמינים המאפיינים את הפרעת הקשב מחולקים לשתי קבוצות:
   • א. חוסר קשב: לפחות שישה תסמינים עבור ילדים בני עד 16, או לפחות חמישה תסמינים בילדים מגיל 17, אשר מופיעים במשך תקופה של לפחות שישה חודשים ואינם הולמים את השלב ההתפתחותי הרלוונטי:
     • מתקשה לרוב לשים לב לפרטים או טועה בשל חוסר תשומת לב במהלך הלימודים, העבודה או במהלך פעילויות אחרות.
     • מתקשה לשמור על תשומת לב במהלך ביצוע משימות או משחק.
     • לרוב נראה שאינו מקשיב כאשר משוחחים עמו ישירות.
     • לרוב לא ממלא אחר הנחיות ומתקשה לסיים את שיעורי הבית, מטלות או משימות בעבודה.
     • מתקשה לרוב לארגן מטלות או פעילויות.
     • נוטה להתחמק או סולד מביצוע מטלות שדורשות מאמץ מנטלי לאורך פרק זמן ארוך.
     • נוטה לאבד חפצים (ציוד לבית הספר, ארנק, ניירת, משקפי ראייה, טלפון נייד).
     • דעתו מוסחת בקלות.
     • נוטה לשכוח פרטים במהלך פעילותו היומיומית.
   • ב. היפראקטיביות ואימפולסיביות: לפחות שישה תסמינים עבור ילדים בני עד 16, או לפחות חמישה תסמינים בילדים מגיל 17, אשר מופיעים במשך תקופה של לפחות שישה חודשים ואינם הולמים את השלב ההתפתחותי הרלוונטי:
     • נוטה לזוז בעצבנות, להקיש עם ידיו או להניע את רגליו, מתפתל בכסאו.
     • קם מכיסאו לרוב במצבים שבהם מצופה ממנו כי יישאר ישוב.
     • נוטה להתרוצץ או לטפס במצבים שבהם התנהגות מסוג זה אינה הולמת (אצל מתבגרים ומבוגרים לעיתים מופגנת רק נטייה לחוש חסרי מנוחה).
     • נוטה לחוסר יכולת לשחק או להשתתף בפעילות פנאי בשקט.
     • נוטה להיות בתנועה מתמדת, כאילו מחובר אליו מנוע.
     • נוטה לדבר באופן מוגזם.
     • נוטה לפלוט תשובות לפני שהושלמו השאלות.
     • מתקשה לחכות לתורו.
     • נוטה להפריע לאחרים או לקטוע אותם (מתערב בשיחות או משחקים).
   • ג. בנוסף לכך, על התנאים הבאים להתקיים:
     • כמה מהתסמינים הופיעו לפני גיל 12.
     • כמה מהתסמינים מופיעים בשני מצבים או יותר (בבית, בבית הספר, בעבודה, עם חברים או קרובי משפחה, במהלך פעילויות אחרות).
     • ישנן ראיות ברורות לכך שהתסמינים מפריעים, או פוגעים באיכות של, התפקוד החברתי, בבית הספר או בעבודה.
     • לא ניתן להסביר את התסמינים באמצעות הפרעה נפשית אחרת (כגון הפרעת מצב רוח, הפרעת חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעת אישיות) והם אינם רק חלק מהתקף סכיזופרניה או התקף פסיכוטי אחר.

כתלות בתסמינים השונים, הנבדק יאובחן כלוקה באחד משלושה תת סוגים של ADHD: בעיקר חוסר קשב, בעיקר היפראקטיביות או שילוב של שני תת הסוגים הראשונים.

אבחון הפרעת קשב וריכוז בקרב מבוגרים

ADHD אינה מוגבלת לילדים. כ-30-70% מהילדים המאובחנים עם ADHD ימשיכו להפגין תסמינים של ההפרעה גם בבגרותם. כמו כן, אנשים שלא אובחנו קודם לכן עם ADHD בילדותם עשויים לפתח תסמינים בולטים יותר בבגרותם.

הדפוס של ADHD שונה מעט אצל מבוגרים. הם עשויים להתאפיין בנטייה כרונית לאחר לעבודה, קושי להתרכז במהלך נהיגה ומעורבות גדולה יותר בתאונות, קושי לתעדף משימות בלימודים ובעבודה, נטייה לבזבזנות בשל אימפולסיביות יתר, קושי לשלוט ברגשות ונטייה לזעם ונטייה לדחיינות של משימות הנתפסות כמשעממות.