כל הורה מכיר את זה: הילד שלו, שבימים כתיקונם נחשב לרגוע, נכנס פתאום להתקף זעם. הוא צורח, בוכה, לעיתים נשכב על הרצפה. בחלק מהמקרים, ההורה לא מזהה גורם ישיר שיכול להסביר התנהגות כזו. התופעה המתוארת היא התקפי זעם בילדים, היא שכיחה ומהווה במידה מסוימת חלק טבעי מתהליך הגדילה של הילדים. אבל בהחלט אפשר לפתור אותה.
מה בעצם גורם להתקפי זעם בקרב ילדים?
התקפי זעם אצל ילדים היא מתופעות ההתפתחות היותר מוכרות שיש. ההתקפים נפוצים בעיקר בגילאי 4-2, תקופה בה הילד בכל מקרה נוטה לבחון את הגבולות ולפתח תוך כדי את העצמאות שלו. זוהי תקופה בה הילד מנסה דברים חדשים ומבקש מהוריו לבצע עבורו פעולות שייתכן מאוד שהם סבורים שאינן מתאימות לו.
כשהילד מקבל את הסירוב הדי הגיוני, הוא עלול להיכנס להתקף זעם. התקפי זעם בילדים עלולים ללבוש צורות שונות, בין השאר על פי אופיו של הילד. עם זאת בדרך כלל מדובר בפרק זמן בו הילד מפגין כעסים ומבטא אותם בדרכו שלו, בין אם מילולית ("לא רוצה!") ובין אם באמצעות מחוות גופניות דוגמת בכי או השלכת חפצים באוויר. ההורה עלול להרגיש שהילד שלו יוצא משליטה, מה שמביא לתחושת חוסר אונים של ההורה ולתגובה שעלולה להחמיר את הבעיה.
ייתכן מאוד שבעיה שהילד סובל ממנה תגביר את ההתקפים או דרגת החומרה שלהם, כשדוגמאות מובהקות הן תסמונת טורט או OCD.
התמודדות הורית עם התקפי זעם של הילד/ה
התקפי זעם בילדים הם תופעה טבעית, אפילו נורמטיבית, המבטאת את מתיחת הגבולות, הקושי של הילד לעמוד בתסכולים או לקבל סירובים בשלב זה של חייו או בתחילת החוויה של הרגשות השונים. חשוב להדגיש, עם זאת, שהאופן שבו ההורים מגיבים לסיטואציה עשוי להשפיע על התנהגות הילד בהווה וגם בעתיד.
ההמלצה החשובה ביותר שאפשר להעניק להורים אשר מזהים התקף זעם אצל ילדיהם הוא לא לתת לרגשות להשתלט עליהם. הורה שמאבד אף הוא עשתונות, צועק על הילד או אפילו חמור מכך, עלול להפוך את הבעיה למורכבת שבעתיים. על ההורה להיות הדמות הרגועה עבור הילד שלו, גם אם לעיתים זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. אחרת, כשהילד מזהה תגובה קיצונית "מדי" של ההורה שלו, הוא עלול להחמיר את ההתקף או להגיב ביתר שאת בפעמים הבאות בהם הוא מגיע למצב שעלול להיות טריגר להתקף הזעם.
חשוב שההורה יעביר לילדים שלו את המסר שהוא מבין את התסכול שלו, ושהוא נמצא שם בשבילו בכל צורך שלו. מחוות מילוליות ובלתי מילוליות עשויות לעשות את ההבדל המשמעותי.
יש מקרים בהם התקפי הזעם לא נובעים מאירועים נקודתיים, אלא מהתחושה האישית של הילד: למשל ילד רעב או עייף מדי. במצבים אלו, חשוב לזהות את הגורם המביא לבעיה ולשאוף לפתור אותו בצורה ממוקדת. ההנחה היא שגורמים אלו עלולים להעצים את התקף הזעם, גם אם הוא לא נובע אך ורק מהם בצורה ישירה.
באילו מומחים ניתן להסתייע בהתמודדות עם התקפי זעם בילדים?
כמובן שההורה הנתקל בהתקף זעם של ילדו (התקפים שנפוצים מאוד גם בתקופת הנעורים והבגרות, אגב), חשוב להבין שהוא לא חייב להיות לבד במערכה. יש כיום אנשי מקצוע שונים שיכולים להעניק סיוע נקודתי וללוות את המשפחה, דוגמת מדריכי הורים או אפילו מטפלים בשיטות שונות הנחשבות למתאימות עבור ילדים: נניח טיפול באמצעות בעלי חיים או ריפוי בעיסוק.
אם הבעיה מלווה את הילד עם התבגרותו ואינה נפתרת גם כאשר ההורה מנסה לטפל בו בדרכים המקובלות, ייתכן שמדובר כאן בהפרעה התנהגותית או בבעיה נפשית הדורשת אבחון פסיכולוגי שיספק פתרון מקיף ויסודי יותר.
לקריאה נוספת:
Anger, Irritability and Aggression in Kids
Rage attacks in pediatric obsessive-compulsive disorder: phenomenology and clinical correlates
Helping Young Children Channel Their Aggression
