אוכלוסיית הקשישים בארצות המתועשות צפויה לגדול משמעותית בעשור הקרוב, בשל העלייה ברמת החיים ושיפור שירותי הרפואה. בשל מגמה זו, הפכו הפרעות כגון דמנציה ואלצהיימר לנפוצות מאד בקרב אותן המדינות.
גורמים לאשפוז פסיכיאטרי בקרב קשישים
דמנציה (ידועה גם כשיטיון, קהיון, סניליות) הינה קטגוריה רחבה של מחלות שמקורן במוח ומאופיינות בירידה ארוכת טווח והדרגתית ביכולות הקוגניטיביות, באופן המשפיע על חיי היומיום של הלוקים בה. תסמיניה כוללים פגיעה ביכולת המחשבה והזיכרון, קשיים רגשיים, קשיי שפה, וירידה במוטיבציה.
אלצהיימר הינה מחלה כרונית נוירו-קוגניטיבית המאופיינת אף היא בהתחלה איטית והתדרדרות לאורך זמן. אלצהיימר הינה הגורם לבין 60-70% ממקרי הדמנציה. תסמין מוקדם של המחלה הוא קושי להיזכר באירועים מהעבר הקרוב (אבדן הזיכרון לטווח הקצר). עם התקדמות המחלה, מופיעים תסמינים כגון קשיי שפה, חוסר התמצאות, שינויים במצב הרוח, אבדן המוטיבציה וחוסר יכולת של הלוקה בה לדאוג לעצמו.
מצב פסיכיאטרי נוירולוגי נוסף המקושר עם גיל מבוגר הינו מחלת הדיליריום (הזיות). מדובר במצב של בלבול חריף, המלווה בירידה חדה ביכולות הקוגניטיביות ושינויים במצב ההכרה. גורמי הסיכון ללקות בדיליריום הינם, בין היתר, פגיעה קוגניטיבית קודמת, גיל מבוגר, ליקויים בראייה והשמיעה, שימוש בסמים פסיכואקטיביים ואלכוהול, זיהום, התייבשות והפרעות מטאבוליות.
קשישים רבים הלוקים בדמנציה ואלצהיימר יסבלו פעמים רבות מקו-מורבידיות של הדמנציה יחד עם הפרעות פיזיולוגיות ופסיכיאטריות נוספות, חלקן מאפיינות את גיל הזהב וחלקן ליוו אותם לאורך כל חייהם. החשד הראשוני לקיום דמנציה, אלצהיימר או דיליריום אצל אדם קשיש יתעורר אצל קרובי משפחתו או רופא המשפחה שלו, שיפנה אותו לאבחון נוירולוגי-פסיכיאטרי. מצבים מורכבים אלה דורשים טיפול מותאם המצוי בתחום הנוירופסיכיאטריה ולעיתים אשפוז פסיכיאטרי לטווח קצר או אף ארוך.
כיצד מתקבלת החלטה על אשפוז קשישים
לרוב, החשד הראשוני לכך שאדם קשיש לוקה באחת מההפרעות הנ"ל יתעורר אצל קרובי משפחתו או אצל רופא המשפחה שלו ומשם, הוא יופנה להערכה נוירו-פסיכיאטרית ושם תותאם לו תוכנית טיפול. אולם, לעיתים, האבחון יתבצע בעקבות מצב חירום אליו נקלע הקשיש. לדוגמה, הקשיש יחווה התקף פסיכוטי או דיליריום.
אם הקשיש בעצמו מסוגל לקבל החלטה על הצורך באשפוז, הרי שעליו לגשת לבית החולים או המחלקה הפסיכיאטרית הקרובים ולחתום על טופס הסכמה לאשפוז. כאשר לקשיש מונה אפוטרופוס, האפוטרופוס הוא זה שיחתום על ההסכמה לאשפוז. עם זאת, אם הקשיש מתנגד לאשפוז או שמצבו אינו מאפשר לו לקבל החלטה להתאשפז מרצון, הרי שניתן לפעול לגביו בהתאם להוראות חוק טיפול בחולי נפש ולפתוח בהליך של אשפוז בכפייה.
אשפוז קצר טווח
במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי, צוות המחלקה יוכל לנטר את מצבו של הקשיש באופן צמוד, לערוך בדיקה מקיפה של הטיפול התרופתי אותו הוא נוטל, לאבחן בצורה מדויקת את צרכיו ולייצב את מצבו, במטרה שיוכל להמשיך ולקבל טיפול במסגרת הקהילה, לאחר שחרורו מהאשפוז.
אשפוז לטווח קצר מאפשר אפוא לשפר את איכות חייו של הקשיש המטופל וכתוצאה מכך, להפחית תחושות של חרדה, דיכאון ועצבנות ולפתח לו רשת תמיכה ותוכנית טיפול לצורך חזרה בטוחה למסגרת מגבילה פחות.
אשפוז ארוך טווח ואשפוז כרוני
בישראל, קרויות המחלקות לאשפוז ארוך טווח "מחלקה פסיכיאטרית ממושכת" (בניגוד ל"מחלקה פסיכיאטרית פעילה", המשמשת לאשפוז קצר טווח). מחלקה פעילה ממושכת קולטת מטופלים, בין השאר קשישים, לאחר שאושפזו במחלקה פעילה וזקוקים לטיפול ממושך, של יותר משנה בדרך כלל, משום שהם חולים כרוניים ולוקים במחלות נפש חמורות. מחלקות פסיכיאטריות ממושכות קיימות כיום בישראל רק במוסדות לבריאות הנפש ולא בבתי החולים הכלליים.
הקשישים המאושפזים במחלקות הממושכות לוקים במחלת נפש חמורה, שכתוצאה ממנה נפגעה יכולתם לתפקד בעצמם. התסמינים המלווים מחלה כזו הינם:
- תפיסה מעוותת של המציאות.
- אבדן קשר עם המציאות.
- הזיות.
- דפוס חשיבה מעוות, בלתי מאורגן או מבולבל.
- חוסר יציבות.
- כושר שיפוט לקוי.
- חוסר יכולת להתמודד עם מצבי מתח ודחק.
- תלות קיצונית בזולת.
- עוינות או תוקפנות קיצונית.
- סיכון לעצמו או לאחרים.
- קשיים משמעותיים ביצירת יחסים בינאישיים.
- פחד ממצבים לא מוכרים.
- יכולת דיבור ותקשורת לקויה.
- חוסר קשב.
- אפאתיה.
- העדר מוטיבציה.
- יתר או תת רגישות לגירויים.
אוכלוסייה מיוחדת של מטופלים קשישים במחלקות הממושכות בישראל הינה ניצולי שואה, אשר לוקים בהפרעה פוסט טראומטית קשה (PTSD) ובשל גילם המבוגר, זקוקים גם לטיפול גריאטרי, במסגרת אשפוז ממושך, לעיתים למשך כל שארית חייהם. מטופלים כאלה סובלים מתסמינים בולטים כגון חרדת נטישה, העדר אמון באנשים, אגרנות (של מזון, בין היתר) ומסיוטי לילה קשים.
