ריטלין (בלעז – Ritalin) הינה אחת התרופות הידועות והנפוצות בטיפול בהפרעות קשב וריכוז. שמה הרפואי של ריטלין הינו מתילפנידט (Methylphenidate Hydrochloride), והיא נחשבת שנויה במחלוקת מבחינות רבות, בעיקר בשל הקלות המיוחסת לשימוש הנפוץ בה.
בנוסף לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, מתילפנידט יכולה לסייע בטיפול חולים הסובלים מנרקולפסיה. זאת בזכות יכולתה לעורר, לשנע ולהפעיל את הגוף.
התרופה מגיעה בתצורת טבליות או כמוסות, והיא דורשת מרשם רפואי לפני השימוש בה. בסל הבריאות נכללות מספר ואריאציות של התרופה, לרבות – ריטלין, ריטלין LA, וריטלין SR. בשימוש בתרופה זו ישנן תופעות לוואי רבות ומגוונות, ואין להשתמש בה במקרים מסוימים של דיכאון, חרדה, הפרעות נפשיות מסוימות, ובשילוב תרופתי עם חוסמי MAO.
על השימושים ושכיחות השימוש בתרופת ריטלין
נרקולפסיה הינה הפרעה נוירולוגית כרונית, הקשורה לוויסות קלוקל של מחזורי השינה והערות במוח. הסובלים מנרקולפסיה חווים תסמינים לא נעימים רבים, כאשר בראשם התקפי עייפות בשעות לא נורמטיביות, חולשת שרירים פתאומית ללא טריגר ברור (קטפלקסיה), שיתוק שרירים בשלבי הירדמות או שינה, ומצבים שונים של הזיות הקשורות במצב בין ערות לשינה. לריטלין ישנה יכולת לתרום לטיפול במקרים אלו, בשל היותה תרופה מעוררת ומשנעת, העוזרת למיקוד ופיקוס.
במקרים של הפרעות קשב וריכוז, לעומת זאת, מדובר בעניין נרחב בהרבה מאשר נרקולפסיה. למשל, הפרעות קשב וריכוז למעשה אינן הגדרה אחת או אבחון מסוים, כי אם קשת של הפרעות בחומרות משתנות בין מטופל למטופל. יתרה על כך, נראה כי רק כ-3% מהאוכלוסייה בקרב ילדים סובל מהפרעות קשב וריכוז ברמה כזו הדורשת שימוש בריטלין באופן הדוק. עם זאת, ידוע מעבר לכל צל של ספק כי שכיחותה של התרופה בשוק הינו גבוה בהרבה, ונפוץ במקרים רבים של הפרעות קשב וריכוז, אך גם במקרים אחרים קלים יותר.
דוגמה מאלפת לכך הינה כי כבר בשנת 2013 נרשם כי כ-75% מאוכלוסיית הסטודנטים הנוטלים ריטלין, אוכלוסייה הנחשבת לבוגרת ובעלת שיקול דעת עצמאי, עושה זאת ללא מרשם רפואי. משמעות הדבר היא על כל סטודנט אשר נוטל ריטלין מסיבות רפואיות מאובחנות, ישנם שלושה אשר עושים זאת ללא אבחון, וכנראה גם ללא צורך ממשי מבחינה רפואית.
שימוש ונטילת ריטלין
ראוי לציין כי ריטלין אינה התרופה היחידה בשוק לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, ובמקרים חריפים פעמים רבות ישנה תחלופה בין סוגים שונים של תרופות לאורך תקופת השימוש. הסיבה לכך היא הסיכון הקשור בשימוש ממושך בתרופה, במיוחד בקרב ילדים.
התרופה ניטלת לרוב עד 3 פעמים ביום, במינון משתנה על פי סוג הריטלין הניטל. ישנם הבדלים במינון בין מקרים של הפרעות קשב וריכוז, לבין מקרים של נרקולפסיה. המינון נקבע על ידי הרופא המטפל.
אין להפסיק את הטיפול בריטלין בבת אחת, בשל סיכונים הקשורים בהתפתחותה של תלות והתמכרות לתרופה.
לאורך השימוש בתקופה, במיוחד בילדים, רצוי לעקוב אחר גובה ומשקל המטופל באופן קבוע ומסודר. זאת למרות שנקבע על ידי איגוד רופאי הילדים בישראל בשנת 2009 כי אין חשש ממשי לפגיעה בגדילת ילדים בעת שימוש תקין בתרופה. עם זאת, תתכן פגיעה במשקל ובגדילה בשל שימוש לא נכון בתרופה.
את התרופה יש ליטול לאחר אוכל בלבד, ויש להקפיד על כך. שימוש לא נכון באופן זה עלול להוביל לפגיעה במשקל וגדילת הילד.
כמו כן, בעבר הייתה דרישה לבדיקות דם תדירות לאורך השימוש בתרופה מחשש לסרטן הדם, אך איגוד רופאי הילדים בישראל בשנת 2009 הודיע כי אין חשש כזה, ואין צורך לבדיקות דם. עם זאת, ייתכן וכדאי לבצע בדיקות תדירות על מנת לוודא את בריאות הילד, יש לדון על כך עם הרופא המטפל.
אזהרות ותופעות לוואי
בין השאר, הריטלין גורם לעצבנות וקשיי הירדמות, ובמקרים אלו יש להיוועץ עם הרופא המטפל בנוגע למינון התרופה.
אין ליטול תרופה זו בהנקה, היריון, או בשילוב עם אלכוהול. עם זאת, תרופה זו מותרת לשימוש בשילוב עם נהיגה, בתנאי ובין תופעות הלוואי שלה על המטופל אין סימנם של טשטוש או סחרחורות.
אין להשתמש בתרופה זו אם ישנה רגישות למרכיביה, מצבים של חרדה, תסמונת טורט (גם אם ברקע המשפחתי), או מצבים של גלאוקומה. כמו כן, אין לשלב תרופה זו עם תרופות אשר חוסמות את האנזים MAO, זאת עד לאחר כשבועיים מרגע סיום הטיפול בתרופות אלו.
תרופה זו עלולה להיות בעייתית עם הפרעות בריאותיות שונות, כגון בעיות לב ולחץ דם גבוה. בכל מקרה בריאותי, יש להתייעץ עם הרופא המטפל בנוגע לשימוש נכון בתרופה, או באשר לשקול תרופה חלופית.
בין תופעות הלוואי של הריטלין ייתכנו תופעות פסיכוטיות או החמרתן, פרכוסים, הפרעות ראייה, חסימת מעיין, ופגיעה בגדילת ילדים בשימוש לא נכון בתרופה. בכל המקרים הללו, יש לפנות מיד לרופא המטפל, ובחלק מן המקרים אף להפסיק מידית את הטיפול בתרופה ולפנות לטיפול רפואי. על כן חשוב לעיין בעלון המצורף לתרופה, ולקבל את המידע המקיף עליה טרם השימוש.
מתילפנידט עלולה להוביל למצב של התמכרות. מסיבה זו, אין להפסיק את השימוש בתרופה בבת-אחת, ויש לנקוט במשנה זהירות במקרים של מטופלים עם עבר התמכרותי.
מעבר לכך, ייתכנו תופעות לוואי שכיחות יותר כגון כאבי ראש וסחרחורת, כאבי בטן, ירידה בתיאבון, ירידה במשקל, רגזנות, בחילה, קשיי הירדמות קלים, נדודי שינה, והזעה. בזמן הפסקת הטיפול, בשל תופעות ההתמכרות לתרופה, עלולים להיות תסמיני חרדה ורגזנות, עלייה בלחץ דם, ונדודי שינה.
לפני כל שימוש בריטלין יש לבחון היטב את העלון לצרכן, להיוועץ עם הרופא המטפל בנוגע למשמעות התרופה, השימוש הנכון בה, ותופעות הלוואי המיוחסות לה. יש להכיר היטב את מצבי הסיכון הדורשים פנייה לטיפול רפואי, וכמו כן לבחון אמצעי טיפול לטווח ארוך אשר יעילים ובריאים יותר לילד והמטופל.
אולי יעניין אותך גם:
התקפי זעם בילדים: כיצד מתמודדים עם טנטרום של ילדים?
