אבחון היפראקטיביות

כשהורים מודאגים לגבי התנהגות חריגה של הילד, מומלץ להתייעץ עם המורים לפני הייעוץ עם רופא המשפחה, כדי לברר אם למורים יש מידע העשוי להסביר את התנהגות הילד.

רופא משפחה אינו יכול לאבחן באופן רשמי הפרעת היפראקטיביות, אך הוא יכול לדון עם ההורים לגבי חששותיהם, ולהפנותם להערכת מומחה.

מחקר שעקב אחר למעלה מחמש מאות בני נוער בין הגילאים 14-16 עם היפראקטיביות, מצא שאם ההפרעה אינה מאובחנת מוקדם, היא עשויה להשפיע באופן חמור על התפקוד לטווח הארוך. החוקרים מצאו שכשההפרעה לא אובחנה בגילאים אלו, עם תחילת התסמינים, הם נמשכו עד גיל 37.

החוקרים סבורים שהיפראקטיביות לטווח הארוך מגבירה את הסיכונים ללקויים בבריאות גופנית ונפשית, תפקוד ירוד בעבודה, ולחץ כלכלי. צוות המחקר המליץ לרופאים להתמקד באבחון וטיפול מוקדם של היפראקטיביות בגיל ההתבגרות.

הצעדים הבאים

אם הרופא סבור שהילד עשוי לסבול מתסמיני הפרעת היפראקטיביות, הוא עשוי להמליץ תחילה על תקופת "המתנה ופיקוח" הנמשכת כעשרה שבועות, על מנת לקבוע את תסמיני הילד משתפרים, נותרים זהים או מחמירים. הרופא עשוי להציע אף התחלת תוכנית אימונים או הדרכת הורים המלמדת אותם שיטות סיוע לילד.

אם התנהגות הילד אינה משתפרת, והרופא וההורים מאמינים שהתסמינים משפיעים באופן רציני על חיי היומיום, הרופא יפנה את ההורים והילד למומחה לצורך הערכה רשמית.

מהלך אבחון היפראקטיביות

לקביעת האבחון, המומחה יעריך אפשרות לקביעת היפראקטיביות בהתבסס על תסמינים הנמשכים ברציפות למעלה מחצי שנה; תסמינים שאינם מוסברים על ידי מצב בריאות נפש; התסמינים משפיעים באופן משמעותי על חיי היומיום, בלימודים ובחיים החברתיים; ותסמינים הגורמים לירידה תפקודית מתונה או חמורה.

על סמך תוצאות בדיקות ראשוניות אלו, מומחה הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות מפנה את הילד וההורים לאבחון רשמי.

לא קיימת בדיקה פשוטה הקובעת אם הילד סובל מהיפראקטיביות, אך המומחה מבצע אבחנה מדויקת לאחר הערכה מפורטת, העשויה לכלול בדיקה גופנית, אשר מסייעת לשלילת גורמים אפשריים אחרים לתסמינים; סדרת ראיונות המבוצעת עם ההורים והילד; וראיונות או דיווחים מאנשים משמעותיים אחרים בחיי הילד, כגון אחים, הורים, מורים וחברים קרובים.

בדיקת היסטוריה של התנהגות

הרופא יבקש מההורים והמורים היסטוריה מפורטת של התנהגות הילד. ההורים מתבקשים לתאר בעיות פרטניות בהן הם נתקלו במהלך התפתחות הילד, היסטוריה משפחתית של הפרעות קשב וריכוז, וכל השינויים האחרונים בחיים שייתכן שהשפיעו על הילד.

הרופא יברר את התנהגות הילד בבית הספר ובמצבים אחרים מחוץ לבית. הוא מקבל דיווחים בכתב מהמורים, יועצים בבית הספר או מטפלים אחרים המעורבים בחיי הילד, על מנת לספק תצפיות חשובות נוספות.

הקריטריונים לביצוע אבחנת היפראקטיביות בילדים ובני נוער

אבחון הפרעות היפראקטיביות בקרב ילדים תלויה בסדרת קריטריונים נוקשים. כדי להיות מאובחן עם הפרעה זו, הילד חייב להפגין שישה או יותר תסמיני חוסר תשומת לב, או שישה או יותר תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות.

האבחון נקבע באופן רשמי לאחר בדיקת ההיבטים הבאים:

התסמינים מתחילים לפני גיל 12 – ונמשכים באופן רצוף חצי שנה או יותר.

התסמינים מופיעים במסגרות שונות – אבחון היפראקטיביות בודק את התנהגות הילד בסביבות שונות בחייו על מנת לשלול את האפשרות שההתנהגות ההיפראקטיבית אינה נובעת כתגובה למצבים המתרחשים בבית או בבית הספר בלבד.

התסמינים גורמים לקשיים משמעותיים בחיים – הם משפיעים ברמה מורכבת על מצבים חברתיים, על הלימודים, ועל ההתנהגות של הילד כמעט בכל עת ובכל מצב.

התסמינים אינם חלק מהפרעה התפתחותית או שלב מורכב בהתפתחות – ואינם מוסברים טוב יותר על ידי אבחון מצב רפואי נוסף.

חוסר תשומת לב לפרטים – או ביצוע טעויות רשלניות.

קושי בהתמדת קשב – בתסמינים המופיעים לעיתים קרובות בביצוע משימות או משחקים.

הסחת דעת – הילד נראה לעיתים קרובות כלא מקשיב כשמדברים אליו ישירות.

ליקויים במאמץ מנטאלי – הילד נמנע או לא אוהב לבצע משימות הדורשות מאמץ מנטאלי מתמשך.

תסמיני היפראקטיביות ואימפולסיביות

הרופא יקבע אבחנה רשמית של היפראקטיביות, בהתבסס על תסמינים נוספים הכוללים:

• חוסר יכולת לשבת בשקט כשהוא נדרש.
• רץ או מטפס באופן מוגזם ולעיתים קרובות, במצבים בלתי הולמים.
• מתקשה לשחק בשקט.
• מדבר לעיתים קרובות באופן מוגזם.
• פולט לעיתים קרובות תשובות לשאלות לפני שהשאלות הושלמו.
• מתקשה להמתין לתורו.
• קוטע או פולש לדברי אחרים לעיתים קרובות.

בהתבסס על תסמינים אלו, ניתן לאבחן ילד עם היפראקטיביות בעיקר מסוג קשב, או היפראקטיביות אימפולסיבית, או שילוב של הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות.