נטיות אובדניות בבני נוער הן עניין מטריד מאד, המצריך תשומת לב רבה במיוחד ובעיקר מצדם של ההורים ושל בעלי המקצוע, המתמחים בטיפול בכך. לעיתים חושבים כי מדובר בצורך בתשומת לב ואין בכוונתו של המתבגר להוציא לפועל את כוונותיו או התנהגותו האובדנית. אולם בפועל,
סימנים מקדימים
איום בהתאבדות יכול להיות איום סרק, בסופו של דבר, אולם אסור להתייחס לכך בקלילות. יש לשים לב לאמירותיו של המתבגר, לסימנים אזהרה נוספים, הנלווים לכך לרוב וגם אם בפועל אין בכוונתו לממש את הדיבורים על כך ואת רצונותיו, יש לפנות בהקדם לגורם מקצועי.
המצוקות הנפשיות שאיתן מתמודדים מתבגרים גם כך, גיל ההתבגרות המורכב, השינויים הרבים החלים עליהם – הן נפשיים והן פיזיים, כל אלה יכולים להוביל את המתבגר למצב של אובדנות ולתחושה של חוסר תקווה. מתבגרים העוסקים בהתנהגות אובדנית יכולים לפתח, בבוא הזמן, גם נטיות אובדניות. המרחק, בשלב זה, בין המחשבה או ההתנהגות האובדנית להתאבדות עצמה, יכול להיות קצר במיוחד.
חשיבות הפנייה לגורם מקצועי
פנייה לפסיכולוג המתמחה בטיפול בבני נוער היא הדרך הנכונה לפעול במידה ומתעורר חשד בקרב הוריו או הסביבה הקרובה למתבגר. ישנם מספר מצבים בחיים שעשויים לעורר את הנטייה האובדנית בקרב מתבגרים. אובדן של בן משפחה קרוב, חבר או בעל חיים יכול להשפיע באופן משמעותי עליו.
גם גירושי ההורים או פרידה מבן או מבת הזוג עשויים לגרום לכך. הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון למשל מגבירה את הסיכוי לפתח נטיות אובדניות וגם ניסיונות התאבדות קודמים. הסיכוי לניסיון התאבדות נוסף, במקרים כאלה, הוא גבוה יותר. מתבגרים הסובלים מהצקות, אינם זוכים לתמיכה חברתית ומרגישים מנוכרים מסביבתם עשויים לפתח נטייה אובדנית וגם בני נוער המשתמשים בסמים או צורכים אלכוהול.
מתבגרים העונים על קריטריונים אלה מצריכים התייחסות מיוחדת מצד הסביבה הקרובה ובעיקר מצדם של ההורים ושאר בני המשפחה הבאים איתם במגע יום יומי. נורות אדומות וסימני האזהרה הרבים שניתן לזהות במצבים שונים הם סיבה לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר לצורך אבחון מקצועי ומעמיק. הדבר הכרחי במיוחד בשלב שבו מדברים בני הנוער על רצונם להתאבד או לפגוע בעצמם. גם אם ההורים, החברים או אחרים ששומעים זאת אינם מאמינים לכך, יש לקחת את העניין ברצינות ולפנות לגורם מטפל.
הטיפול בהמשך לאבחון
האבחון עוזר לקבוע האם אכן מדובר בנטייה אובדנית או בתופעה אחרת. במידה ונמצא שאכן זה המצב יוחלט על סוג הטיפול הנדרש למתבגר. הטיפול יכול להיות טיפול התנהגותי קוגניטיבי, טיפול בין אישי ולעיתים גם טיפול תרופתי, הנחשב לנפוץ מאד במקרים כאלה. טיפול זה יתבסס על תרופות נוגדות דיכאון, הידועות כיעילות מאד במצבים של נטייה אובדנית. היתרון העצום של טיפול כזה הוא יכולתו לאפשר למתבגר וגם לבני משפחתו להמשיך בשגרת חייהם ובמקביל לצמצם באופן משמעותי את המחשבות האובדניות שאיתן מתמודד הצעיר.
