גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב. ילדים שהיו תלויים לחלוטין בהוריהם, נסמכו עליהם ונעזרו בהם, גדלים ומבקשים (וגם נדרשים) להיות יותר ויותר עצמאיים. מצד שני, הם עדיין ילדים, הם עדיין תלויים במבוגרים, ועדיין יש להם הרבה מה ללמוד…
כל זאת שם את הנער המתבגר במקום של בדיקה, ניסוי וטעייה והרבה תהיות. לא אחת מתבטאים כל הקשיים הללו בהתנהגות מופרעת ובעייתית.
הבחנה בין הפרעות התנהגות "נורמאליות" לבין הפרעת התנהגות (Conduct Disorder)
קשיים והתמודדויות שמתבטאים בבעיות התנהגותיות מופיעים, כאמור, אצל אחוז גדול מבני הנוער. אך לעיתים ההתנהגות היא כה קשה וקיצונית, עד כי נראה שמדובר במשהו חריג, וניתנת לכך גם הגדרה והתייחסות בעולם הפסיכיאטרי.
הפרעת התנהגות מתאפיינת בדפוס מתמשך של התנהגות שלא לוקחת בחשבון את תחשותיהם, רגשותיהם וזכויותיהם של אחרים.
הנערים מבטאים אגרסיביות אלימות ואכזריות רבה כלפי בעלי חיים ובני אדם, הם עשויים להתעלל, להציק, לפגוע ואף להשתמש בנשק, לשדוד, לפגוע מינית ועוד. הם משחיתים רכוש, עושים נזקים כלכליים, משקרים ומעורבים במעשי הונאה וגניבה. הם מפירים את הכללים, לא עומדים בגבולות שמוצבים להם, ונוטים להסתובב בחוץ בשעות מאוחרות, לא לציית לחוקים ולברוח מהבית.
האבחנה בין הפרעת ההתנהגות לבין ההתנהגויות הבעייתיות האופייניות יותר לגיל ההתבגרות היא אבחנה כמותית ואיכותית. כאשר ילד עסוק רב זמנו בהתנהגויות עברייניות, אלימות או הרסניות, עד כדי כך ששאר ההיבטים של חייו נפגעים (תפקוד לימודי, חברתי ומשפחתי), נראה שמדובר בהפרעה של ממש.
גורמים להפרעות התנהגות בגיל ההתבגרות
כאמור, גיל ההתבגרות הוא גיל של התמודדות עם תקופת מעבר בין ילדות לבין בגרות. הנערים מתמודדים עם חוויות חדשות, שחלקן מורכבות מאוד.
נושא אחד הוא ההתפתחות המינית. השינויים בגוף הם מלהיבים ומרתקים, אך עשויים להיות גם מאיימים ומפחידים. הנערים צריכים להתמודד עם השינויים, ללמוד כיצד להתמודד עם הגוף הבוגר שלהם, ולומדים את תגובות הסביבה להתפתחותם.
נערים שמתפתחים מוקדם מכולם או מאוחר מכולם עשויים לחוות מצוקה גדולה עוד יותר. אי אפשר גם להתעלם מההשפעה ההורמונאלית על רמת האגרסיביות או חוסר היציבות הרגשית. הדרישות מהמתבגרים עולות, בעיקר מבחינת הלימודים.
התסכול שיכול להגרם כתוצאה מקושי בלימודים גם הוא גורם לביטויים התנהגותיים. וכמובן, דגש רב ניתן בגיל ההתבגרות על קבוצת השווים (ילדים בני הגיל). הם הופכים להיות המוקד להשוואה, נקודת היחוס. נערים מוכנים לעשות הרבה על מנת להרשים את חבריהם, ולהוכיח את בגרותם. לעיתים, הוכחה זו נעשית על ידי הפרה מודעת של החוקים והגבולות שמציבים ההורים.
התמודדות עם הפרעות התנהגות
כאשר הורים מבחינים בבעיות התנהגותיות שמופיעות או מתחזקות אצל ילדיהם בגיל ההתבגרות, חשוב לעשות אבחנה בין התנהגות אופיינית לגיל ההתבגרות, לבין התנהגות שמעידה על קשיים ומצוקות עמוקים יותר הדורשים טיפול מעמיק יותר.
כאשר נראה שההתנהגות עבריינית או מסוכנת ממש, מומלץ לפנות לאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. הרבה פעמים אם לא נעשית התערבות מקצועית בזמן, המתבגר מוצא עצמו בטיפול רק לאחר התערבות משטרתית שעלולה להשאיר פצעים עמוקים.
כאשר ההורים וצוות בית הספר מתמודדים עם התנהגויות שאינן מסוכנות, ההתערבות צריכה להיות מכוונת לשני מקורות. ראשית, יש להבהיר לנערים את הגבולות המצופים מהם. אי אפשר לצפות מהנערים לדעת לבד מה מותר ומה אסור, וצריך להיות מאוד ברורים בכך. ככל שהגבולות ברורים יותר, כך קל יותר לאכוף אותם.
יחד עם זאת, הטיפול צריך להתייחס גם לקשיים החברתיים אותם חווה המתבגר, העשויים להתבטא במצוקה חוסר האונים ולהוביל להתנהגות בעייתית. כמעט אין מקרים בהם התנהגות בעייתית היא "סתם". צריך לספק לנערים מקום לחשוף את רגשותיהם, לעבדם (עם ההורים או עם איש מקצוע), וכך הסיכוי להפחתת התנהגות לא הולמת עולה.
